הילדה גורמת לבושות??

גם אצלך הילדה גורמת לך בושות??

לפני הרבה שנים הלכנו כל המשפחה לטיול, והילד שלי ראה משחק שמאד רצה..

ואנחנו החלטנו שאנחנו לא קונים את זה.

והבן שלי בתגובה-

התחיל להשתולל ברחוב,

לכעוס, להתעצבן,

וממש לא הצלחנו להרגיע אותו!!

 

הרגשתי את הבושה מהאנשים,

כאילו כולם אומרים לי:

איך הבן שלך מתנהג? איפה הסמכות ההורית שלך?

וחוסר האונים הזה ממש כיווץ אותי,

ובהחלט עמדתי נבוכה..

מנסה בכל כוחי ויכולתי להרגיע אותו- והוא ממש מתנגד..

 

הפאדיחה הכי גדולה היתה כשבעלת מכולת, שהסתכלה על האירוע,

החליטה להושיט יד לעזרה -וזה באמת היה כמו מים קרים על נפש עייפה..

והציעה למתוק שלי לבוא איתה לחנות-

(אני האמת בהתחלה קצת חששתי.. אבל הייתי איתו כמובן, אז זה בסדר..)

והיא נתנה לו ארטיק, הסבה את תשומת ליבו למשהו אחר,

והילד.. נרגע…

 

וואו.. נרגעתי..

 

באמת שזה היה לא נעים..

 

אבל לפני שהלכנו, היא דאגה לומר לי:

את צריכה לדאוג לא להגיע למצבים כאלה..

אסור לך לאפשר שדברים כאלו יקרו..

 

ומה את חושבת שזה עשה לי?

 

יכולתי לתת לזה הרבה מקום

ושזה יכניס אותי לעצבות ולעוד יותר רגשות אשמה:

איזו אמא דפוקה את,

תראי איך הילד שלך מתנהג..

את אמא -כשלון..

ואני בחרתי להודות לה באמת על הסבת תשומת הלב של הבן שלי,

הודיתי על הטיפ,

אבל לא נתתי לו להיכנס פנימה ולפקפק בהיותי אמא שעושה כמיטב יכולתה,

בהיותי אמא שמצליחה להתמודד עם הקשיים- גם כשהם מאתגרים..

ובהיותי אמא שהצליחה להציב גבול לבן שלה באופן שהיה לה לנכון,

והצליחה לשמור על שלווה למרות חוסר האונים הגדול,

והבושה הגדולה שהסיטואציה הציפה בי..

 

ילד שלא משתף פעולה או מפגין חוסר שיתוף פעולה עם הורה,

ועוד בפומבי,

יכול בבת אחת להוריד את האמון שלנו בעצמנו כאימהות..

 

דווקא בזמנים כאלה,

צריך כל הזמן לשים על הראש שלנו את הכתר,

שריבונו של עולם שם לנו:

כתר האמא המושלמת לבן שלך..

כן..

את האמא הכי מושלמת עבורו..

את זאת שעם היתרונות שלך, ועם החסרונות שלך,

את זו שניתנה לה השרביט לגדל אותו ולהצמיח אותו..

 

וכשאנחנו מזכירות לעצמינו את זה,

כשאנחנו מסדרות לנו את הכתר הזה..

אנחנו מתמלאות באמון עצום, בלתי תלוי,

שמאפשר לנו, לעשות כמיטב יכולתנו,

ולהאמין שבעז"ה הילד הזה יגדל לתפארה,

ויוציא מעצמו את הכוחות בדרך טובה ומיטיבה לעולם..

 

אז כשאת ניצבת מול חוסר אונים מול הילד,

דבר ראשון תתמלאי בביטחון הזה:

את המקור המוסמך מריבונו של עולם עבורו.

את הכי טובה לו.

תתפללי שהשם ינחה אותך וישים לך את המילים הנכונות,

ופשוט תפעלי..

 

נכון,

כיום יש לי כלים גם לעזור לו להגיב אחרת ללא הדרמות שהוא היה מפעיל,

ומרגש כל פעם לראות איך יש לי השפעה בקלות לחבר אותי אלי באופן שונה,

מקדם, ונעים, ואיך כשאני מלמדת אמהות את הסוד הזה –

גם אצלן זה משתנה באופן מרגש..

 

אך מה שחשוב לי לומר כאן, 

שאת צריכה שלב ראשון להתמקד בלהחזיר לעצמך את הביטחון:

שגם אם תטעי- זה בסדר.

הוא יגדל מזה.

את הכי טובה ומדוייקת עבורו!!!

תכווני את עצמך, תנשמי, תראי את האור שבו-

ומתוך שאת שם –

תגיבי..

 

ולא תאמיני איך שזה יתקבל אחרת אצלו..