מה יצא ממנו??

רוצה לשתף אותך עכשיו בסיפור מדהים שעלה אצלי בקליניקה,

ואפשר ללמוד ממנו המון על חינוך ילדים:

יושבת אצלי אמא שמספרת לי:

"הבן שלי מאתגר מאד את המורים שלו בבית הספר. הוא חכם, ותוסס, בעל חוש צדק מפותח- ומורים לא כ"כ אוהבים שילדים מתחכמים איתם..

הילד באמת הקשה על המורים, כי חוץ מזה שהוא לא הקשיב הוא סחף אחריו ילדים נוספים

וזה היקשה מאד מאד על התנהלות השיעור..

ואם זה היה ילד אחד, מילא, אבל כשיש הרבה ילדים כאלה בשיעור,

למורה כבר היה קשה להשתלט..

האמא מספרת לי-

פעם אחת אחרי שהילד עף הביתה נדרשנו להגיע לביה"ס עם הילד כדי שיוכל לחזור ללמוד.

הרגשתי מאד קשה:

המנהל ישב והביע את כאבו הגדול מהתנהגות הילד, את חוסר האונים שלו ממנו,

ואפילו אמר לי: אני לא יודע מה יצא ממנו…

האמא הזאת באה אלי, שבורה, מה אני אמורה לעשות? איך אני צריכה להגיב??

את יודעת מה אמרתי לה??

תגידי להם: שהם עוד יישמעו ממנו..

הילד הזה יגיע עוד רחוק..

ילד מאתגר, כשההורים שלו מלווים אותו, ומדריכים אותו, גם כשזה קשה,

הוא לא ייפול וילך לדרך רעה..

תמשיכו להתפלל, לכוון, ותזכרו שיש לו כוחות גדולים.

בבית הספר קצת קשה לילדים האלה,

אבל כשהם גדלים, הם מביאים הרבה ברכה לעולם..

הדבר הכי מחליש הורים וגם ילדים זה כשמאבדים בהם תקווה.

ילד שמרגיש שההורים שלו כבר לא יכולים עליו-

באמת מרגיש אבוד!!

ואז ההתנהגות שלו רק מסלימה וגוברת..

אנחנו כאימהות חייבות להיות העוגן לילדים שלנו.

גם כשזה מאתגר וקשה-

תמיד להחזיר לעצמנו את הבטחון-

שיש לי את כל הכוחות לגדל בדיוק את הילד הזה,

והילד הזה קיבל בדיוק את האמא הזאת..

הכל מושגח ומדוייק..

ואם אני מרגישה שזה גדול עלי האתגר-

לשבת עם עצמי, עם הבעל, ללכת למשהו חיצוני- ולפרוק את הקושי,

אבל חייבת לדאוג שהאוזן הקשבת שאני שמה לעצמי-לא תרחם עלי,

אלא תעזור לי למצוא את הכוחות הקיימים בי כדי להוציאם אל הפועל..

לשבת לפרוק, לכתוב לעצמי, להתפלל,

ואז לחזור למקום האוהב, המרחם, המקבל אותו בדיוק כפי שהוא..