איך הבטחון העצמי של הבן שלך קשור גם אליך?

אני חייבת לשתף אותך במחשבות שהולכות איתי כבר כמה ימים:

לאחרונה שיתפה אותי חברה, בקושי שהיא מתמודדת עם הבן שלה:

בבית הספר לא מעריכים אותו, לא רואים את הטוב שבו,

וכמה כואב לה..

ואני שומעת את זה בקליניקה כ"כ הרבה..

אחת המתאמנות מספרת לי שהבן שלה בכיתה א' כבר מסומן,

אחרת- הבן בכיתה ג,

ועוד היד נטויה..

וביננו..

כולנו מתמודדים עם דבר כזה באופן זה או אחר..

אפילו לפעמים, 

אם נתבונן באופן אמיתי,

נוקב,

רק אנחנו עם עצמינו,

את הילדים שלנו אנחנו גם לא תמיד רואים בהכי טוב שלהם..

אנחנו מתבלבלים ו"קונים" את הזהות החיצונית שהם מציגים לעולם.

העין הטובה,

המאמינה,

הסומכת,

הרואה את הטוב שאנחנו מסתכלים דרכה לילדים שלנו,

כמה כח יש בה לתת לילדים שלנו,

שיראו כך גם את עצמם!!

וכמה אנחנו צריכים לפעמים פשוט לנקות לנו את העדשה של המצלמה שלנו,

כדי שזה יקרה..

וככל שאנחנו נראה את הטוב העצמי הזה בו,

הבלתי תלוי במעשה כזה או אחר,

ונלמד אותו לראות את עצמו גם ככה-

הבטחון העצמי שלו ילך ויגדל..

כשהמתאמנות שלי מצליחות לנקות לעצמן את העדשה,

וממילא לגשת אח"כ לאתגרים באופן שונה,

זה כ"כ מרגש אותן!!

ואני כמובן מתרגשת ושמחה איתן על הדרך המרתקת והמשמעותית שעשו,

ועל הפירות שקוצרות עכשיו.

את החברה, את המתאמנות, כשהן במצב הזה –

אני מחזקת להעמיק בעצמן לראות אותו בטוב,

להנכיח את הטוב הזה גם בעיני המורים,

אנחנו השגרירים של הילדים שלנו,

ולפעמים, גם המורים צריכים את החיזוק הזה,

וצריכים את נקודת המבט המעמיקה הזאת..

אבל אנחנו לא תלויים בהם.

אנחנו נחזק את הילדים בטוב שבהם, שהוא בלתי תלוי במורה כזה או אחר..

וככל שאנחנו נראה את זה יותר,

נאמין בזה יותר,

הם ירגישו את זה יותר-

ויבנו את הבטחון העצמי שלהם באופן בלתי תלוי,

יציב,

אמיתי,

ונכון..

 ועכשיו תורך:

שתפי אותי, אולי יש לך סיפור שמחזק את העניין?

שכשראית את הילד שלך באופן עמוק יותר וראית את הטוב שבו,

גם כשהוא היה מכוסה, זה הוכיח את עצמו?