איזו פנינה תמצאי היום??

איזה כיף זה להרגיש הרמוניה בבית..

שאני מגיבה כמו שאני רוצה,

בנחת,

מובילה את כולם ברוגע..

אבל החיים שלנו מורכבים מהרבה סיטואציות..

יש לנו מקומות בהם אנחנו מתפרצות, כועסות, מוציאות מאיתנו מפלצות-

שמבהילות אפילו אותנו…

ואיך זה קורה?

כי לא למדנו לזהות את המקומות האלה שמקפיצים אותנו,

שמטלטלים אותנו..

וזו ממש לא אשמתכן..

לדוגמה:

כשאני שמה לב שמפלס הצעקות עולה בבית,

אז אני נכנסת לתוך עצמי ומנסה לברר:

מה קורה כאן?

מה אני חווה שגורם לי לכעס?

מה שמעתי שם?- בלי שהדברים נאמרו?

יש איזה סיפור שרץ לנו בראש-

שהוא גורם לנו לטלטלות האלה..

ואותו אנחנו רוצים לחשוף.

ברגע שהוא יהיה מואר-

הוא כבר יאבד מערכו,

יאבד מכוחו,

ואנחנו נשאר הרבה יותר רגועים

ונוכל להגיב בצורה עניינית כמו שהיינו רוצות!!

ומה אנחנו צריכות עוד?

להגיב ברגע האמת-

כמו האשה שאנחנו רוצות.

היש דבר גדול מזה?

אז כשתגיע הפעם הבאה שאת חווה פער בתגובות שלך,

פער שמכאיב לך,

פער שהוציא אותך מהאיזון-

תשמחי!! 

כן..

פשוט תשמחי..

כי מהפער הזה את יכולה להוציא פנינים..

אלפי גילויים מרגשים ומקדמים,

שיקדמו אותך בעוד פסיעה קטנה לעבר האשה שאת רוצה להיות…

וכשאת נמצאת בפער הזה,

כשאת מרגישה שאת מתחילה להתרחק מאותה "האשה שאת רוצה להיות",

פשוט תנשמי..

אל תגיבי.

קחי כמה נשימות עמוקות ומלאות לתוך גופך,

תני לעצמך להקשיב למה שעולה בך,

נסי להבין מה מטלטל אותך,

אולי תעלה בך מחשבה , סיפור שאת מספרת לעצמך?

ופשוט תנשמי..

אני בטוחה שאחרי הנשימות –

התגובה כבר תהיה אחרת..

ותזכרי:

כשאנחנו "מחנכות" תוך כדי כעס-

זה לא חינוך אמיתי שיבנה ויקדם..

זה כיבוי שריפות- שלפעמים הוא הכרחי,

אבל לא חינוך..

ותשאלי את עצמך..

מה אני רוצה עכשיו?

לחנך?

לכבות שריפות?

לפי זה תפעלי..

בהצלחה רבה לך אהובה!!!